אגרת הרמב"ן

שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל תִּטּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ. הֱוֵי נוֹהֵג תָּמִיד לְדַבֵּר כָּל דְּבָרֶיךָ בְּנַחַת לְכָל אָדָם וּבְכָל עֵת, וּבַזֶּה תִּנָּצֵל מִן הַכַּעַס שֶׁהִיא מִדָּה רָעָה לְהַחְטִיא בְּנֵי אָדָם.

וּכְשֶׁתִּנָּצֵל מִן הַכַּעַס תַּעֲלֶה עַל לִבְּךָ מִדַּת הָעֲנָוָה שֶׁהִיא מִדָּה טוֹבָה מִכָּל הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת.

וּכְשֶׁתִּהְיֶה עָנָו תַּעֲלֶה עַל לִבְּךָ מִדַּת הַיִּרְאָה, כִּי תִּתֵּן אֶל לִבְּךָ תָּמִיד מֵאַיִן בָּאתָ וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, וְשֶׁאַתָּה רִמָּה וְתוֹלֵעָה בְּחַיֶּיךָ וְכָל שֶׁכֵּן בְּמִיתָתֶךָ.

וְתִזְכּוֹר לִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן לִפְנֵי מֶלֶךְ הַכָּבוֹד.

וְהֱיֵה שָׁפָל בְּעֵינֶיךָ וְכָל אָדָם גָּדוֹל מִמְּךָ בְּעֵינֶיךָ.

וְהֱוֵי זָהִיר מְאֹד בִּכְבוֹד הַבְּרִיּוֹת, וְתֶן לָהֶם כְּבוֹד וָחֵן בְּעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵי כָּל אָדָם.

וַהֲסֵר הַגַּאֲוָה מִלִּבְּךָ, כִּי הִיא שְׁקָר גָּמוּר לִפְנֵי הַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: "תּוֹעֲבַת ה' כָּל גְּבַהּ לֵב".

וּלְעוֹלָם תְּנַהֵג עִם כָּל אָדָם בְּנַחַת וּבִנְעִימוּת, וְראשְׁךָ יִהְיֶה כָּפוּף לְמַטָּה, וְעֵינֶיךָ יַבִּיטוּ לְמַטָּה לָאָרֶץ, וְלִבְּךָ לְמַעְלָה.

וְאַל תִּסְתַּכֵּל בִּפְנֵי אָדָם בְּדַבֶּרְךָ עִמּוֹ, וְכָל אָדָם יִהְיֶה גָּדוֹל מִמְּךָ בְּעֵינֶיךָ.

וְהֱוֵי זָהִיר בְּעֵינֶיךָ וּבִלְשׁוֹנְךָ, וְאַל תִּרְדֹּף אַחַר הַמּוֹתָרוֹת וְאַחַר הָרַבָּנוּת.